נכתב ב 23 למאי 2009
כשאני מניע את ידי בחלל, אני מניע אויר.
פיטרית אויר נוצרת בקדמת ידי, דחסתי אויר והוא נע עכשיו בגלים מתרחבים, יוצר מערבולות ומניע פרודות לכל עבר.
בכף ידי יצרתי ריק שמשך אליו אויר ופרודות מהצד השני, שוב מערבולות והשפעה על מיקום האוויר והפרודות בעולם.
התנועה עצמה יצרה עוד מאות השפעות פיזיות, מנטאליות ורוחניות בעולם.
בתנועתי יצרתי אנרגיה, הוספתי אנרגיה לעולם. האומנם ???
לשם תנועתי בזבזתי אנרגיה שלי, שאותה אשלים בודאי בארוחה טובה לאחר ההרצאה, בכך אשפיע על האיכר בצידו השני של העולם.
איפה התחילה תנועתי ואיפה נגמרה ?
איפה אני התחלתי ואיפה נגמרתי ?
ואם זו השפעת תנועת ידי על העולם, רק דמיינו את השפעת העולם עלי, על תנועותיי.
אילולא אותו איכר בצידו השני של העולם, אשר מתבואתו אכלתי אתמול, היה עושה עבודתו נאמנה, אולי לא הייתי עושה היום את התנועה בה התחלתי.
אז תנועתי זו, דברי אלה, של מי הם ?
התובנות שאני מקווה שאתם מבינים מדברי אלה, של מי הם ? שלכם ? שלי ? של האיכר ההוא ?
אז מה זה אומר אם תלות גמורה של מספר בלתי מוגבל או לפחות בלתי נתפס של משתנים:
מצד אחד התנועה שלי חסרת משמעות, הרי היא תוצר של השפעות חסרות כיוון לחלוטין, מקריות.
מצד שני, תנועתי משפיעה על כל כך הרבה גורמים, על כל העולם ואולי על היקום.
אני אפס ואני הדבר הכי חשוב בעולם, בד בבד.
זה מתחבר היטב לאמריה "הכל רשום והרשות נתונה".
אתה יכול להחליט שאתה אפס, בכך לשחרר כל אחריות על תנועותיך, חייך חסרי משמעות ואתה כעלה הנישא ברוח, ניהיליסט, חיי בשביל הרגע וסומך על הסטטיסטיקה או הגורל, באשר הוא. בעייני זו בחירה לגיטימית לחלוטין (הערה מאוחרת: "ויש הטוענים שגם דרכה ניתן להגיע להארה).
אתה גם יכול להחליט שאתה הדבר החשוב ביותר בעולם.
התנועה שלך, וממש לא משנה מאיפה היא נבעה, משפיעה על עולם ומלואו.
יש בידך כוח מאוד משמעותי, שאתה יכול להשתמש בו, אם תהיה מודע. תיקח אחריות, תתבונן ותלמד לשלוט בתנועותיך.
באופן זה תוכל לכוון את ההשפעות שלך על העולם.
אבל פה עולה בעיה, לאן אתה רוצה לכוון את השפעותיך ?
אתה יכול לכוון את ההשפעות אליך, שישפרו את איכות חייך.
אך מצב גופך, הרי כבר הסכמנו קודם, תלוי בחלל של השפעות ואיכות חיי תלויה גם בתנועת היד שלך.
גבולות ההוויה מתרחבים, אני מושפע מהאמירה של האסטרונאוט על החללית הרוסית ועד אחרונת הכבשים שנפחה בשדות המרעה של ניו זילנד.
התובנה הזו אומרת שכולנו תלויים בכולנו, שכל דבר משפיע על כל דבר והיכולת לחזות נמוכה "תיאורית הכאוס", הפרפר ביפן והסערה בארה"ב או משהו כזה.
משום כך, כדי שלפר את איכות חיינו, עלינו לדאוג שגם כלל הדברים שאינם גופינו בעולם, יחיו בטוב, כדי שהשפעתם עלינו תהיה בטוב.
והנה הגענו למוקש השני: מה זה טוב ?
אני יודע מה זה טוב, כל אחד יודע מה זה טוב.
כחלק מההתבוננות בתנועות שלכם, במחשבות שלכם, בתחושות וברגשות שלכם, אתם תדעו מה זה טוב.
הגוף שלכם יבהיר לכם מה נכון לו ואיפה נוח לו.
המחשבות שלכם יתחילו להבחין בין הדבר עצמו ובין רעשי הרקע ויהיה לכם קשה יותר ויותר לרמות את עצמכם.
טעם הבהירות ידרוש מכם עוד ועוד.
סיפוק הגוף המתון, כפי שגופכם יכתיב, ירגיע גם את ריגשתיכם.
הידיעה תתפתח ותשלוט בחייכם.
הטוב והרע יהיו גלויים לעינכם כתפוח עץ הדעת, הבחירות תיהפכנה לקלות.
זמן ואנרגיה רבה ישתחררו בחייכם ועתה, במצב המודעות החדש, יופנו לאפיקים שרק יכוונו לטוב, לטוב שלך, אותה בהירות שנוצרה אצלך.
אני מסתכן, יאמרו אנשים, ומה אם הטוב שלו יהיה נוראי, סותר לחלוטין את תפיסת הטוב שלי ?
פה אני מתגלה , אף לעצמי בהפתעה, כאדם מאמין.
אני יכול לטען את אמונתי ב"טוב האדם ביסודו" בדברי חכמים רבים, אך זה יהיה תהליך של שכנוע עצמי.
אני יכול רק להגיד לכם מניסיוני אני ולהזמין אתכם לבחון זאת בעצמכם.
טוב מגיב לטוב, אהבה מגיבה לאהבה, קשה לשנוא מישהו שאוהב אותך בדרך כלל, אי אפשר לרקוד טנגו לבד.
אז כן, אני מאמין באמונה שלמה שהטוב של כולנו אותו טוב הוא.
המילים שנשים כדי להגדיר את הטוב הופכות ל"מוסר", ל"סופר אגו", ל"חוקים" ו"שולחן ערוך" מסוג זה או אחר ומאבדים את אמיתיותם, את מובנם.
כמו כל שאר הדברים הנצמדים לממשי, לגוף, המילים מושפעות מכל כך הרבה דברים, שמרחקם מהחוויה עצום.
מצד שני, כפי שאמרתי קודם, עלינו להיות זהירים בקובענו חוקים, כללי מוסר, נהלים. בהיותנו מחנכים, הורים, חברים, אנחנו וכל תנועה שלנו היא עולם ומלואו.
ההנחיה היחידה המדויקת העומדת לרשותנו, אנו המתבוננים הלומדים לשלוט בתנועותינו, הברהמינים שבייננו, היא תחושת הודאות שלנו המבחינה בין טוב ורע.
עוצמתה כמובן תלויה ברמת ההיזקקות שלנו, ההתמסרות לתהליך.
אני לא רוצה להישמע קפדן ייתר על המידה, אני חושב שעצם ההיתכווננות היא התקדמות.
המשימה היחידה היא להתבונן וללמוד לשלוט.
לבחור את תנועותיך בקפידה, כאן אני מייד מתקומם נגד ה"קפידה", אך שוב, רק אתה הוא היודע לבחון את קפידותך.
אל תיתן לאיש לשפוט אותך, כל עוד אתה בתהליך.
אך היה פתוח לכל ההשפעות סביבך, כי במילא הן תשפענה עליך.
עכשיו, בכליך החדשים, נסה להיות מושפע מהטוב.
הצעה זו היא גם רחמנית כלפי המקפידים שבייננו, אל תשכחו תמיד את הצד השני של אותה המטבע, אתם אפס.
היו סלחניים אל עצמכם, ראו כל סיטואציה כהזדמנות ללמידה, לגדילה, חפשו את ההזדמנות בכל סיטואציה, אם זה מה שתחפשו, זה מה שתמצאו.
תיהנו מהחיים, כי בעצם, למה לא ?
כל עוד אתם עושים זאת מהטוב ובהתבוננות ולמידה, תיהנו.
יכול להיות שתגלו שאופי ההנאות שלכם מקבל מפנה ככל שתתקדמו, האנשים שאהבתם ועניינו אתכם, עלולים לאבד את זוהרם.
אנשים אחרים נפלאים, הבאים מהטוב, ימשכו ויכנסו לחייכם.
לא רק בגלל שזווית הראיה שלכם תשתנה, אלה גם בגלל שהפרטנרים לחים הקודמים שלכם עלולים שלא להרגיש בנוח כבר עם הטוב שלכם.
במקרה העצוב הם יצאו מחייכם, במקרה העדיף הם יושפעו מכם ויצאו למסע משל עצמם אל הטוב, לצידכם או בלעדיכם.
זה כמובן תלוי רק בהם, תסכימו להוות הזדמנות עבורם.
כמו שאתם פעם לא ראיתם כלל את ההזדמנויות העומדות לפניכם, כי עדיין לא הייתם מסוגלים לזהות אותם ולנצל אותם, כך הם, בזמנם ובסדר שלהם.
אתם לא צודקים יותר מהם, זכרו, אתם אפס, השפעתם עליך כמוה כהשפעתכם עליהם, מחשבתך וחשבתם וההפך.
והמלצה אישית שלי, אהבו, פשוט כי זה נורא כיף ו... למה לא ?
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה